מהי מחלת הקרטוקונוס וכיצד מטפלים בה?

מחלת עיניים הגורמת לקרנית (החלק השקוף הכיפתי והקדמי של העין) למתיחה בצורה לא אחידה, להדקקות עוביה, היחלשותה ולבלט בצורת חנוט (קונוס) הגורם לעיוות קשה בחדות הראייה.

המחלה הינה מחלה איטית,לא דלקתית ולא כואבת ומתבטאת בשינויים דחופים במרשם המשקפיים בעיקר באסטיגמציה לא אחידה  (קימורים שונים בצירים שונית של הקרנית ), מיופיה ( קוצר ראייה ) ובד"כ פוגעת בשתי העיניים במידה שונה.

המחלה הוזכרה לראשונה בשנת 1748 ואובחנה רק אצל בני אדם ולא אצל בעלי-חיים. שכיחות המחלה בקרב כלל הציבור 1:18,000.
 

במחלה קיים סיכון גנטי משפחתי, שכיחות בצעירים בתקופת גיל ההתבגרות ונפוצה יותר בקרב ילידי אגן הים התיכון.

לרוב מתחילה המחלה להתפתח בחלקו השני של העשור השני לחיי האדם ויכולה להמשיך להתפתח עד ראשית העשור הרביעי לחיו.

בשלבי המחלה הראשונים לא מרגישים בבעיה כלשהי,אך המחלה מתקדמת באיטיות , הולכת ומחמירה וגורמת לטשטוש בחדות הראייה , להופעת "הילות אור" , סנוורים בלילה , כפילות ראייה בעין אחת וירידה בראיית עומק (חדות ראייה תלת מימדית).
 

1. בדיקת רפלקס אדום (Retinoscopy ): מכשיר הבודק את כוח השבירה האופטי של העין ע"י רפלקס אור המוחזר מהרשתית ( החלק האחורי של העין ). באבחון המחלה הרפלקס הופך למעוות ובלתי סדיר.

 

2. מנורת סדק (Slit Lamp): מיקרוסקופ הסורק באמצעות קרן אור את צורתה החרוטית של הקרנית עם הדקקות והצטלקות באזור המעוות.

 

3. עובי קרנית נורמלי מעל 510 מיקרון , בין 510- 446 מיקרון קרטוקונוס התחלתי, מתחת 440 מיקרון קרטוקונוס מתקדם . ניתן לבדוק באמצעות מכשיר Pachymeter .

 

4. מיפוי קרנית ( Corneal Topography ): הבדיקה המדויקת ביותר לאבחון המחלה. מכשיר המצלם את העין ומודד את הקימורים השונים על פני הקרנית.התבנית השכיחה ביותר לאבחון קרטוקונוס היא "התרוממות" וקמירות גבוהה בדרך כלל בחלק התחתון של הקרנית.

אבחנה וקביעה טופוגרפית של קרטוקונוס יכולה להיעשות גם ללא כל תלונה מצד החולה

וכשראייתו מלאה.
 

1. Severe ( חמור ביותר ) : הצטלקות מרכז הקונוס , הידקקות , סטרייה ( סמני מתיחה ), טבעת

משקעי ברזל בשכבת האפיתל ( השכבה העליונה של הקרנית ).

תמונה טופוגרפית של אי סדירות ניכרת על פני הקרנית.

 

2. Moderate ( מתון יותר ) : ממצאים כמו בדרגה אחת אך ללא הצטלקות.

 

3. Mild ( ביניים ) : כמעט ואין סימנים קליניים אך קיים הבדל של מעל שני דיופטר במיפוי

הטופוגרפי בערך שנקרא I.S .

( מודד את היחס שבין הקימור העליון והתחתון של הקרנית בשלוש טבעות מיפוי ).

 

Form Fruste .4 ( לא טפוסי ) : היעדר סימנים קליניים בכלל.קיים צלינדר לא סדיר אך יציב

והבדל של פחות משני דיופטר במיפוי הטופוגרפי בערך שנקרא I.S.
 

בשלבים הראשונים של המחלה (דרגה 3,4 ) ניתן לתקן את חדות הראייה על ידי משקפיים

ולאחר מכן , עם התקדמות המחלה ( דרגה 2,3,4 ) , עדשות מגע קשות , רכות ומשולבות מיוחדות לקרטוקונוס.

בשלב זה עדשות מגע מאפשרות לחולה איכות ראייה טובה יותר מכל אמצעי אופטי אחר.

היתה טענה כי שימוש בעדשות מגע קשות מאט את התפתחות המחלה , אך אין לכך כל ביסוס מדעי.

 

כאשר הקרנית מגיעה לרמת עיוות או קמירות גבוהה ( דרגה 2 ) אשר לא מאפשרת את התאמתן של עדשות מגע מיוחדות לקרטוקונוס ( מבחינת נוחות ואיכות הראייה ) ניתן להתאים עדשות מגע מסוג סקלרליות או מיני-סקלרה .היתרון של עדשות אלו שהן גדולות יותר ( 23 מ"מ – 15 מ"מ ) , בעלות עיצוב מיוחד ומונחות על אזור הלובן (החלק הלבן של גלגל העין ) יוצרות מרווח של שכבת דמעות עמוקה בין הקרנית לעדשה ובכך נמנע החיכוך עם החלק המעוות והקמור בקרנית. נוחות ההרכבה ואיכות הראייה טובים יותר וניתן ליצר עדשות אלו בעבירות חמצן גבוהה (D/K ) ובמבנה אחיד ורציף.

 

רק בדרגה 4 של קרטוקונוס ניתן לבצע ניתוחי רפרקציה ( ( PRK,LASEK להסרת משקפיים בתנאי שגיל הפציינט מעל 30 ונתוני המשקפיים ומבנה הקרנית מראים על יציבות של מספר שנים. הניתוח אינו עוצר את התקדמות המחלה או כל שינוי רפרקטיבי בעתיד.

 

בדרגה 2 ניתן לבצע השתלת טבעות בצורת קשתות פלסטיק דקות (Intacs) בהיקף הקרנית , שמטרתן לשטח את הקרנית באזור של הקרטוקונוס. שיטה זו אינה יכולה לעצור את התקדמות המחלה לאורך זמן ובדרך כלל אינה פותרת את החולה מלהרכיב משקפיים או/ו עדשות מגע.

 

טיפול חדשני למניעת הידרדרות המחלה בשם "שיטת הצילוב" (cross linking).בשיטה זו משתמשים בויטמין B הנקרא ריבופלין וקרני אולטרה סגול על מנת ליצור סיבים חדשים של קולגן בשכבת הסטרומה ( השכבה העבה והקבועה בקרנית ) המיועדים לעבות ולחזק את הקרנית , וע"י כך להקטין את עיוות הקרנית ולמנוע הידרדרות במבנה שלה. הטיפול נעשה בתנאי שחדות הראייה מידרדרת ( פחות מ 6/12 עם תיקון אופטי) וקימור הקרטוקונוס גדל בדיופטר אחד במהלך שנה אחת.

 

כשחדות הראייה נפגעת באופן חמור בגלל הידקקות והצטלקות הקרנית נאלצים לבצע השתלת קרנית.שתל הקרנית נלקח מתורם אשר לא סבל ממחלות או ניתוחי עיניים , בזמן שאינו עולה על ארבע שעות לאחר מותו ובד"כ עדיפות לתורם צעיר בגיל 10-20 שנה. גודל השתל נע בין חצי מ"מ ועד לגודלה המלא של הקרנית ומותאם לאזור הפגוע.

אין צורך בהתאמת סוג הדם בין התורם למושתל מכיוון שלקרנית אין אספקת דם ישירה באמצעות כלי דם. קיימת הסכנה של דחייה חיסונית ( 10%-20% ) היכולה להופיע בכל זמן , ואף עשרות שנים לאחר ההשתלה ,אולם שכיחותה עם הזמן הולכת ויורדת ורובן של הדחיות החיסוניות מופיעות בשנה הראשונה לאחר ההשתלה.
 

אחת הבעיות השכיחות בניתוחי השתלת קרנית , אשר פוגעות בחדות ואיכות הראייה גם כאשר השתל שקוף לחלוטין , היא קיומו של עיוות פני שטח השתל ואסטיגמציה גבוהה , הנובעת ממתח התפרים . בתקופה של כשנה מיום ההשתלה מוצאים בהדרגה את התפרים ולבסוף מגיעים לתוצאות ויזואליות יחסית טובות ( אם חדות הראייה ללא תיקון אופטי חריג הינם טובים אין בהכרח בהוצאת כל התפרים גם לאחר השנה הראשונה ).

במקרים בהם נותר השתל עם עיוות גדול וחדות ואיכות הראייה גרועים , ניתן לנסות ולהתאים עדשות מגע מסוג סקלרליות או מיני סקלרליות. במידה וזה לא מצליח יש לשקול ביצוע פעולות כירורגיות כגון חתכים בהיקף הקרנית בציר הקמור או אף טיפול לייזר בשיטת LASIK.